בלוג ושירים
שירים
בתיבה הנעולה
העולם קורא לך
אֵיפֹה קָטַפְתָּ אֶת פֵּרוֹת הַבְּאוּשִׁים?
אֵיךְ טָמַנְתָּ אוֹתָם בְּתֵבָתְךָ הַנְּעוּלָה?
וּלְאִישׁ אֵין גִּישָׁה. גַּם לֹא לְךָ.
שָׁנִים עָבָרוּ וּמֵהַפֵּרוֹת לֹא נִשְׁאַר.
רַק הַחֹמֶר נִסְפַּג בָּאֲדָמָה.
וְהַטַּעַם הַמַּר עוֹד אִתְּךָ, מְעַכֵּב אוֹתְךָ.
וּבְּבוֹא הַיּוֹם תּוּכַל לְהַבִּיט בַּתֵּבָה.
וּבְּבוֹא הָרֶגַע גַּם תִּפְתַּח אוֹתָהּ.
מַיִם וְשֶׁמֶשׁ יִרְקְדוּ עִם חֹמֶר.
נִצָּנִים יִרְאוּ אוֹר וְיִצְמְחוּ.
עוֹלָם שָׁלֵם יִבָּרֵא.
וְאָז שְׁמֹר אֶת הַתֵּבָה פְּתוּחָה,
כָּל מָה שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ כְּבָר בָּהּ.
רַק שְׁמֹר אֶת הַתֵּבָה פְּתוּחָה.
אַתְּ זְמִינָה?
הָרוּחַ מְבַקֶּשֶׁת לָשֵׂאת אוֹתְךָ
הָאֲדָמָה צְמֵאָה לְמַגַּע רַגְלַיִךְ
הַתּוּכְלִי לָשׁוּב מֵהֲמֻלַּת דַּעְתֵּךְ
הַתּוּכְלִי שׁוּב לָחוּשׁ אֶת רַעַד גּוּפֵךְ
אַתְּ זְמִינָה?
הָעוֹלָם קוֹרֵא לָךְ
אדם נוצר
אָדָם נוֹצַר
מִמָּה שֶׁקִּבֵּל בְּיַלְדוּתוֹ
מִמָּה שֶׁרָאָה לִבּוֹ
מֵהָאֲוִיר שֶׁנָּשַׁם אַפּוֹ.
אַךְ לָרֹב נוֹצָר אָדָם
מִמָּה שֶׁלֹּא קִבֵּל בְּיַלְדוּתוֹ
מִמָּה שֶׁלֹּא רָאָה לִבּוֹ
מֵהָאֲוִיר שֶׁלֹּא נָשַׁם אַפּוֹ.
חשוף
הֱיֵה חָשׂוּף תָּמִיד
לַכְּאֵב, לַפַּחַד וְלַבְּדִידוּת שֶׁלְּךָ,
גַּם לְעֹנֶג וְלַשִּׂמְחָה,
לְכָל מָה שֶׁעוֹבֵר דַּרְכְּךָ.
אַל תִּסְגֹּר אֶת הַשְּׁעָרִים
לְאוֹתָם עוֹלֵי-רֶגֶל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה,
אֶלָּא בָּרֵךְ אֶת כֻּלָּם –
הָאַחַת רוּחַ פְּרָאִית, תְּזָזִיתִית,
בַּסֵּתֶר מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת אֲסֻפָּה,
הָאַחֵר מְאַהֵב, בְּלַיְלָה אָרֹךְ וּמָתוֹק,
הַמְּבַקֵּשׁ לְהִתְרַכֵּךְ בְּחִבּוּקְךָ.
כִּי כָּךְ אַתָּה צוֹמֵחַ –
בְּקַבָּלַת כֻּלָּם.
תָּמִיד, תָּמִיד הֱיֵה חָשׂוּף
לְכָל מָה שֶׁאַתָּה.
מקור: John Welwood
מאנגלית: אייל מור
הסדר נסדק
כְּשֶׁהַסֵּדֶר בּוֹ אָחַזְתִּי הֵחֵל לְהִסָּדֵק,
הִקְדַּמְתִּי לָרֶדֶת אֶל מַרְתְּפֵי הֲוָיָתִי.
בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת צִפִּיתִי לַשְּׁבָרִים,
וְהֵם נָפְלוּ כְּגֶשֶׁם אֶל אֲדָמָה פּוּרְיָה,
מִתְמַזְּגִים בִּמְלֵאוּתָהּ.
אוצרך
וּכְשֶׁהָלַכְתָּ מִכָּאן לָקַחְתָּ אִתְּךָ אֶת אוֹצָרְךָ
וְהָיָה בּוֹ מִכָּל מָה שֶׁאָסַפְתָּ בַּדֶּרֶךְ:
קַשׁ, אֶבֶן וּדְמָעוֹת
וּפְרָחִים שֶׁיָּבְשׁוּ.
וְהָיָה בּוֹ עָנָף אֶחָד
שֶׁל יַלְדוּת שֶׁנִּגְדְּעָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתָּ
וּבַעֲנַף הַזֶּה, הַמֵּת
הָיָה עֶצֶב חָשׂוּף
וְהָיָה בּוֹ שֶׁקֶט
וְנוֹצְרוּ בּוֹ יֵשׁ מֵאַיִן
עַלְעַלִּים מְנַצְנְצִים
יֹפִי בִּלְתִּי נִדְלֶה שֶׁלָּקַחְתָּ אִתְּךָ
ולפעמים
שבור ובטוח
לִפְעָמִים כְּשֶׁהַמַּיִם סוֹעֲרִים
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת הַנַּחַל
לִפְעָמִים כְּשֶׁהָעֲנָנִים מִתְעַבִּים
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת הַשָּׁמַיִם
כְּשֶׁמֵּצִיף וְדָחוּס
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת הַנְּשִׁימָה
אֶת הַחַיִּים עַצְמָם
אֶת הֶעָלֶה שֶׁנּוֹשֵׁר וְאֶת זֶה שֶׁנּוֹלַד
וְלִפְעָמִים אֲנִי נִזְכָּר וּמְחַיֵּךְ
הַמַּעְיָן נוֹבֵעַ
וְשֶׁטֶף שֶׁל שַׁלְוָה שׁוּב כָּאן
הֱיֵה אֵגֶל טַל אַחֲרוֹן
כְּשֶׁסְּבִיבְךָ יָבַשׁ הַפֶּרַח
הֱיֵה סֶלַע הַנִּתָּק מִכּוֹכָב
נִשָּׂא לְבַד אֶל נֶצַח
הֱיֵה שּׁוּרָה שֶׁנִּמְחֲקָה בְּטֶרֶם שִׁיר
זֶה מִכְּבָר נִשְׁכְּחָה.
הֱיֵה אַתָּה, שָׁבוּר וּבָטוּחַ
הִתְאַהֵב בִּבְדִידוּתְךָ