על מנגנוני הגנה נפשיים

מה שמגן עלינו, הוא מה שמרחיק אותנו מעצמנו.

כולנו מגנים על עצמנו כל הזמן בעזרת מנגנוני הגנה נפשיים.

הם חלק מאיתנו.

חלקם נוצרו ממש אחרי שנולדנו, אחרים נבנו לאט יותר, והכל כדי לעזור לנו לשרוד.

הם שומרים עלינו. עוזרים לנו לא לקרוס מול כאב גדול מדי, לא להרגיש אשמה, פחד, בדידות.

לפעמים הם באים בצורת ניתוק, לפעמים בשליטה, לפעמים בזה שאנחנו תמיד “בסדר”.

בלי ההגנות האלה לא היינו מחזיקים מעמד.

הן עדות לחוכמה העמוקה של הנפש שלנו,

שידעה מתי לסגור את הדלת כדי שלא נישבר.

אבל החיים לא מפסיקים לזוז.

ומה ששמר עלינו פעם,

יכול היום להפוך למה שמונע מאיתנו להתקרב, לאהוב, להרגיש, לנשום.

וקורה גם שאיזו הגנה מתחילה להיסדק. מנגנון ישן כבר לא עובד.

ואנחנו נבהלים.

לפעמים זה נראה כמו “משבר”,

אבל בעצם זו גם הזמנה.

הזמנה להכיר את עצמנו קצת יותר.

ללמוד לגעת בעצמנו ,להקשיב לגוף, לרגשות, למה שקורה בפנים.

בטיפול אנחנו לא ממהרים לפרוץ את ההגנות.

אנחנו מתקרבים אליהן בעדינות,

נותנים להן כבוד,

ומנסים להבין יחד

איפה הן עדיין משרתות אותנו,

ואיפה הן מחזיקות אותנו רחוקים מעצמנו ומאהובינו.

כי קורה שמאחורי ההגנה שמפחיד לשחרר,

מסתתרת אפשרות להתקרב באמת לעצמנו.